צעד ענק לקהילת הלהט"ב בארה"ב (ובעולם?)

שיוויון בעבודה לקבילת הלהט"ב

מנהל בבית לוויות פוטר מעבודתו בשנת 2013 אחרי שהודיע למנהליו שיעבור ניתוח לשינוי מין וישנה את מינו לנקבה. הודעה זו לוותה בהתחייבות שיגיע לעבודה בבגדי נשים ההולמים את מקום העבודה. מעסיקיו פיטרו אותו בעקבות הודעה זו, תחת הטענה שקוד הלבוש דורש התאמה בין המין הביולוגי לבגדי העבודה. שמה של אותה מנהלת מפוטרת הוא איימי סטפנס, והיא נפטרה ב-12 במאי השנה.

דונלד זארדה עבד כמסייע לצניחות חופשיות שסיפר ללקוחה שהוא הומו בכוונה לגרום לה להרגיש נוח יותר כאשר הוא עוזר לה להתארגן. הלקוחה ובן זוגה התלוננו על כך בפני החברה, שפיטרה את דונלד תחת טענת misconduct.

ג'ארלד בוסטוק פוטר מעבודתו במחלקת רווחת הילד המחוזית אחרי שהביע עניין בהצטרפות לליגת סופטבול לגייז.

שלושת התיקים הללו הם קצה הקרחון של פיטורין על רקע נטייה מינית, והם נידונו השבוע בבית המשפט העליון בארצות הברית. בית המשפט קבע – בצעד מהפכני שTitle VII of the Civil Rights Act of 1964, לפיו אין להפלות אדם בעבודה בהתבסס על מין (sex) כולל איסור על הפליה מבוססת נטייה מינית.

החלטה זו היא מהפכנית כיוון שהיא "תזריק" למערכות המשפט הפנימיות של 25 מדינות בארה"ב בהן אין חקיקה המונעת הפליה מבוססת נטייה מינית את אותו איסור, והלכה למעשה תייצר עילת תביעה לכל עובד שהופלה או פוטר על בסיס נטייתו המינית.

ואצלנו בלבנט?

ס' 2 (א) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 מציין במפורש נטייה מינית כקריטוריון לא לגיטימי להפליה, ובכך מגן עקרונית מפני הפליה כזו. מעניין לראות שהחוק תוקן בשנת 1992 כך שנוספו המילים "נטייה מינית" – שלא הופיעו בחוק המקורי.

ובתכלס -

כמו בכל מקרה של אפליה במקום העבודה, קשה למצוא מקרים מובהקים כדוגמת המקרים בפסיקה האמריקאית. כאשר יש מועמדים רבים, קשה לומר למה אחת התקבלה ואחר לא, ובחסות השטח האפור (החשוב!) של שיקול דעת המעסיק אפשר שיכנסו בין היתר שיקולים שאנחנו לא מקבלים כחברה. כנראה שהחוק הוא לא הכל, וחינוך טוב לסבלנות יעשה עבודה טובה יותר בטווח הרחוק. עד שזה יקרה, נצטרך להסתפק בחוק ולהיעזר בו – ונאחל לאחינו האמריקאים מזל טוב על הצטרפותם למדינות העולם המערביות האחרות.

רוצים לקרוא את הפסיקה עצמה? https://www.supremecourt.gov/opinions/19pdf/17-1618_hfci.pdf