Pacta Sunt Servanda

כשהייתי בן 9 וחצי הבטחתי לחבר שאני ארד לפגוש אותו בגן המשחקים ב-16:00. הזמן עבר לאיטו, ולפני ששמתי לב המחוג הקטן הצביע על 3 והגדול על 9. אני עדיין הייתי ספון בסלון. היה חם ודביק, ובדיוק התחיל פרק של צבי הנינג'ה בערוץ 6. לא התחשק לי ללכת, והברזה נראתה מפתה מתמיד, כשלפתע אבי נכנס לסלון ואמר: בני, Pacta sunt servanda. סע לגן משחקים. סעעע.

מאז שהמצאתי את הסיפור הזה ועד היום רודפת אותי האמירה של אבי. מה הוא רצה ממני? יצאתי לברר.

משמעותו של המונח הלטיני Pacta sunt servanda הוא "חוזים יש לקיים" והוא עקרון בסיס במשפט הקונטיננטלי, המקובל, הקאנוני והבין-לאומי. קיצור, כולם. במשפט הקונטיננטלי המונח כורך בתוכו לא רק קיום חוזים, אלא קיומם בתום לב.

המונח הופיע לראשונה בכתיבה מהמאה ה-13 של המשפטן הקנוניסט קרדינל הוסטיניסט (מתגלגל נחמד על הלשון), והוא כל כך מהותי במערכות משפט שהוא נחשב ל-leagal maxim כלומר הבעה מדויקת של עקרון מוסרי. העקרון הזה ספציפית מתאר את אחד מעקרונות הבסיס של מערכות חוזיות.

יחד עם זאת, יתכן שהדבר המודרני לעשות הוא דווקא לא תמיד לקיים חוזים, כפי שכתב רוברט ברמינגהם בשנת 1970 כאשר הציג לראשונה את הקונספט של "הפרה יעילה". מאז משפטנים רבים מעולם הניתוח הכלכלי של המשפט שפכו מילים רבות (ובזבזו יחידות רווחה רבות של סטודנטים) על הפרות יעילות, חשיבותן ודרך חישובן.

מעניין לראות שבחוק החוזים לא כתוב בשום מקום שחוזה מחייב את הצדדים ושיש לקיימו, למעט בסעיף 39 המדבר על קיום בתום לב ולא קיום כללי. בחוק החוזים-תרופות מוגדרת מהי "הפרה" וממנה ניתן לגזור שחוזים יש לקיים, אבל נראה שהעובדה שיש לקיים חוזים כל כך ברורה מאליה שאין צורך לציינה במפורש.

כבר אמרנו leagal maxim לא?

מנגד, בחוק ניתן למצוא עדות למעין "הפרה יעילה" בדמות דיני הסיכול, המאפשרים להפר חוזה כאשר הנסיבות משתנות באופן קיצוני כך שלצדדים לא כלכלי לקיימו

(כתבנו על זה אפילו פוסט: https://www.facebook.com/alawmni/posts/1523424891148093)

בקיצור, נראה שכמו הרבה דברים בעולם המשפט, גם החוק הבסיסי ביותר בדיני חוזים הוא בר ערעור. אבל – וזה אבל גדול, אולי אם תגידו Pacta sunt servanda במקום חוזים יש לקיים, תישמעו יותר חכמים. וזה גם משהו. לא?